הציבור החרדי בארץ ישראל הקדיש את חייו ללימוד התורה. ומשכך בנה תלמודי תורה לבנים שלומדים בהם רק תורה, וישיבות שלומדים בהם רק תורה, ובתי חינוך לבנות הגדלות להתחתן רק עם אברכים בני תורה.

וקהילות המבוססות על לימוד תורה לאורך כל היום.

התוצאות לצערנו לא הביאו לחיי תורה שמחים ושלווים. אלא למצוקות רבות בכל ענפי החיים.

הבעיות

ברמה הציבורית – נמצא שצורה זו של לימוד התורה הביאה לפיצולים ופערים עמוקים בין בתי המדרש השונים, עד כדי חוסר יכולת לחיות זה עם זה בשלום.

ומתוך שמנהיגי הציבור עוסקים אך ורק בלימוד תורה, אנו מוצאים שצרכי ציבור רבים עזובים ומוזנחים באין טיפול. הטיפול בנשירה ועזיבת הדת, החינוך לבריאות הגוף, מקצועיות הטיפול בבריאות הנפש, גירושים ועוד.

ברמה הפרטית, בן הציבור החרדי עשוי להיתקל בבעיות הייחודיות לו:

• קבלתו למוסד החינוך מותנית במוצא והגזע.
• מחנכיו חסרי הכשרה חינוכית.
• מוסד החינוך מתקיים בעוני – ואינו מסוגל לספק מערך חינוכי מלא וראוי לשמו.
• באם הילד מתקשה ללמוד יום שלם  – הוא ינשור ממוסדות החינוך.
• ובעת בגרותו – אין לו ולהוריו את הנדרש בכדי להתחתן בכבוד.
• לאחר הנישואים – אין לו מקור פרנסה,
• ועם לידת הילדים מירב הסיכויים הם נפילה לבור של עוני מחפיר.

והילדים? חוזר חלילה – קבלתם למוסד החינוך מותנית במוצא וגזע, וכו'.

הפיתרון

עצירת הגלגל, מותנית איפה בשינוי תפיסה ויכולת שילוב תורה עם דרך ארץ.

תורה – המרבה שלום בעולם,  "דרך ארץ"  – במובן של הנהגה מדינית מבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה", ו"דרך ארץ" – במובן של פרנסה מבחינת "יפה תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון".

ורבים הם המבקשים לשוב ולהתאחד סביב דגל זה, של חיי תורה עם דרך ארץ.

ואין התאגדות זו נובעת מחמת מנהגים משותפים – משום שאין מנהגיהם משותפים. ולא מטעמי עדה ומוצא – משום שאין להם מוצא משותף, כי אם בדורות רחוקים. ולא מטעמי דרך ייחודית בעבודת ה' – משום שאין להם דרך ייחודית משותפת בעבודת ה'.

מבקשים הם להתאחד משום תורתם המשותפת, ומשום צורת החשיבה המשותפת המבקשת ליצור חיים תורניים עם דרך ארץ, למרות השוני במוצא ובמנהגים, ולמרות חילוקי הדעות בפרטי קיום המצוות.

ומשכך, התאגדות הציבור כוללת אנשים משלושת הזרמים המרכזיים: מן הליטאים, מן ספרדים ומן החסידים.

כאשר המכנה היחיד המשותף ביניהם היא התורניות. ועל כן אנו קוראים את שמנו: "החרדים-התורניים".

העקרונות

• תורה
  התורה נמצאת במרכז החיים, ועיקר חינוך האדם הוא לחיות חיי תורה ומצוות מלאים ושמחים.

• דרך ארץ קדמה לתורה
  לימוד התורה נעשה מתוך התבוננות והיכרות עם דרך הארץ, העולם, ברואיו, דעותיו ומדעיו.
  וחיי התורה מתקיימים מתוך הכרה בדרך הארץ – קיום מדינה ומוסדותיה. מיסים, צבא, נהלים ותקנים, והשכלה גבוהה.
  

• יפה תורה עם דרך ארץ
  לימוד התורה נעשה לצד לימוד מקצוע מפרנס, וכן להיפך, חיי העבודה מתקיימים לצד קביעת עיתים ללימוד תורה.

ומתוך כך מהלך גדילתו של ילד חרדי-תורני הינו כדלהלן:

• קבלתו למוסד חינוך אינה מותנית במוצא והגזע – משום האחדות התורנית.
• ומחנכיו מקבלים את משרתם אך ורק לאחר הכשרה חינוכית.
• ומוסד החינוך אינו מתקיים בעוני – משום שאין תקצובו חסר.
• ואם הילד מתקשה ללמוד תורה רוב היום – אזי הוא יכול לעבור למוסד המשלב יותר דרך ארץ.
• ובעת בגרותו – הוא יכול להינשא בכבוד.
• ולאחר נישואיו יש לו מקור פרנסה,
• ועם לידת הילדים – הרי מתקיים בו מאמר הכתוב: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה' .יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָ‍ִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

ובהיות דעת התורה משולבת בדרך הארץ – נמצאים צרכי הציבור מטופלים, מניעת נשירה והפחת רוח חיים לשמירת תורה בשמחה,חינוך לבריאות הגוף, ומקצועיות בטיפול בבריאות הנפש, מניעת גירושים, ובריחה ממחלוקות ציבוריות ועוד.

ואמנם אין חיי תורה עם דרך ארץ חפים מבעיות ציבוריות ופרטיות. אך כיצד שם שמים מתאהב על הבריות?

על ידי זה שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ולצד זאת הוא משלב משא ומתן בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו, הבריות שלא למדו תורה: "אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".